<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת דברים</h1>
<h2>דף ו:</h2>
לא תגורו מפני איש [דברים א']. אל תכניס דברים מפני האיש. מניין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר שלא ישתוק, שנא' לא תגורו מפני איש, אל תכניס דברים מפני האיש. כי המשפט לאלהים הוא. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות.
<h2>דף ז.</h2>
ואומר אליכם [דברים א']. לא מעצמי אלא מפי הגבורה. לא אוכל לבדי וגו'. וכי משה שהוציאם ממצרים וקרע להם הים והגיז להם שלו והוריד להם המן ונתן להם הבאר לא היה יכול לדונם, אלא כך אמר משה להם ד' אלקיכם הרבה אתכם על דייניכם שאין גובין מן הדיין אלא נפשות, ולכך אמר לא אוכל לבדי, כלומר להיות עלי כל עונש הדין. וכן שלמה אמר (מלכים א' ג' ט') כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד וגו' וכי שלמה שכתבו בו (שם ה' י"א) ויחכם (שלמה) מכל האדם לא היה יכול לדון אותם, אלא אמר שלמה אם הייתי נוטל מנה שלא בדין אתם נוטלים ממני מאתים דיי לסבול אלא אין נוטלין ממנו אלא נפשות שנא' (משלי כ"ב כ"ב) אל תגזול דל וגו' וקבע את קובעיהם נפש.
<h2>דף ז:</h2>
לא תכירו פנים במשפט [דברים א']. שלא יושיבו בדין אדם עשיר ונאה וגבור ואינו יודע לדון נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי.
<h2>דף ח.</h2>
תקריבון אלי ושמעתיו [דברים א']. זהו שאמר (קהלת א' ו') הכתוב אל מקום שהנחלים הולכים, ראשי תיבות משה, כשהיה שום ספק לסנהדרין היו הולכים ושואלין אל משה כמו שהנחלים הולכים אל הים, וכשפסקו ההלכה שם הם שבים ללכת.
תקרבון אלי ושמעתיו [דברים א']. לכך נענש משה ונעלם ממנו דין נחלות, עד שאמר לו הקב"ה (במדבר כ"ז ז') כן בנות צלפחד דוברות.
<h2>דף יב.</h2>
ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש [דברים א']. מכאן שהשנה י"ב חודש. א"ל וכי לא פשיטא היא זאת, דהא כתיב (אסתר ג' י"א) בשלשה עשר לחודש שנים עשר וגו'. ויהי בארבעים שנה. מכאן שלא הוכיחו עד סמוך למיתתו, וכן יעקב הוכיח את בניו סמוך למיתתו. אחרי הכתו וגו'. אחר שהעשירם מביזת סיחון ועוג, והתחיל להכניסן לארץ, אז הוכיחם, שאם קודם היו אומרים לפי שאין בו כח להכניסן לארץ, מקנתר אותנו ומבקש עלינו עלילות.
<h2>דף טז.</h2>
תקריבון אלי ושמעתיו [דברים א']. זהו שאמר (קהלת א' ו') הכתוב אל מקום שהנחלים הולכים, ראשי תיבות משה, כשהיה שום ספק לסנהדרין היו הולכים ושואלין אל משה כמו שהנחלים הולכים אל הים, וכשפסקו ההלכה שם הם שבים ללכת.
<h2>דף יז.</h2>
אלה הדברים [דברים א']. מוסב למעלה לאלה המצות וגו' מי מעמיד במצות שאמרינן למעלה אלה, הדברים על ידי התוכחות יעמיד המצות. דבר אחר אלה הדברים, הפה שאמר (שמות ד' י') לא איש דברים אנכי יאמר אלה הדברים, אלא כשאמר הקב"ה למשה לך לך בשליחותי אמר לפניו רבונו של עולם שבעים לשון עומדים בפלטרין של מלך שאם יבא פרוזובוט, פי' ערוך מתורגמן של מלך ושלוחו, מסיחין עמו בלשונו כשאני אלך בשליחותו של מקום ואני מסיח בלשונם ואינם מסיחין בלשוני יהו משחקין עלי ובייא אתה מעביר עלי, זהו (שמות ד' י"ג) בי אדוני שלח נא ביד תשלח, וזהו לשון בייא צעקה, אמר לו הקב"ה למשה מי שם פה לאדם וגו' יש בידי כח להודיעך כל שבעים לשון, תדע לך שהקב"ה הכין למשה לדבר בכל ע' לשון בסוף מ' שנה שנא' הואיל משה באר [את] התורה, אין באר אלא בשבעים לשון.
<h2>דף סג.</h2>
בין פארן ובין תופל [ולבן]. אלו ב' מקומות לא מצינו, אלא שהוציאו דברי תפלות על המן שהוא לבן שנא' (במדבר כ"א ה') ונפשינו קצה בלחם הקלוקל. וחצרת. קרי ביה והצורות, מלמד שלא הניחו צורה בעולם שלא עשו אותה. ודי זהב. זה מעשה העגל שנא' (הושע ב' י') וזהב עשו לבעל. דבר אחר ודי זהב, כיון ששמע הקב"ה שהזכיר משה מעשה העגל, א"ל דייך שאם תגלה עוד פעם אחרת ימותו, שהרי כתיב ביוסף (בראשית מ"ה ג') ולא יכלו אחיו לענות אותו וגו' לפני הקב"ה לא כל שכן.
<h2>דף קב.</h2>
בין פארן ובין תופל [ולבן]. אלו ב' מקומות לא מצינו, אלא שהוציאו דברי תפלות על המן שהוא לבן שנא' (במדבר כ"א ה') ונפשינו קצה בלחם הקלוקל. וחצרת. קרי ביה והצורות, מלמד שלא הניחו צורה בעולם שלא עשו אותה. ודי זהב. זה מעשה העגל שנא' (הושע ב' י') וזהב עשו לבעל. דבר אחר ודי זהב, כיון ששמע הקב"ה שהזכיר משה מעשה העגל, א"ל דייך שאם תגלה עוד פעם אחרת ימותו, שהרי כתיב ביוסף (בראשית מ"ה ג') ולא יכלו אחיו לענות אותו וגו' לפני הקב"ה לא כל שכן.
<h2>דף קד.</h2>
איכה אשא לבדי [דברים א']. לפי שעברו על ל"ו כריתות, וכן כל לשון הנאמר על ישראל הוא בלשון איכה, באדם הראשון כתיב (בראשית ג' ט') איכה איכה כתיב, וכן (איכה א' א') איכה ישבה בדד וכן (ישעיה א' כ"א) איכה היתה לזונה, איכה נוטריקון אחרי י' הדברות כפרו ה' חומשי תורה. אשא לבדי. לא מעצמי אני אומר לכם אלא מהקב"ה. טרחכם. מלמד טרחנים היו. היה אחד מחוייב היה אומר יש לי עוד להביא ראיות ולהביא עדים, למחר אני דן ומוספני עליכם דיינים, זהו טרחכם. וריבכם. מלמד שהיו בעלי מריבה (לעיל).
